הלכה: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִינָּה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּטוֹבַת הַכּוֹמָרִין וְשֶׁלֹּא בְטוֹבַת הַכּוֹמָרִין. חָלִילִין שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לְמוֹכְרָן. אִם הָיוּ מַעֲלִין שָׂכָר לַמְּדִינָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן צוֹרֶךְ לָעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לְמוֹכְרָן. חָנוּת שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לְשׂוֹכְרָהּ. אִם הָֽיְתָה מַעֲלָה שָׂכָר לַמְּדִינָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשִׂין בָּהּ צוֹרֶךְ לָעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לְשׂוֹכְרָהּ. הַגּוֹבֶה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לִיתֵּן לוֹ. אִם הָיָה מַעֲלֶה שָׂכָר לַמְּדִינָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גוֹבֶה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לִיתֵּן לוֹ. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי בעי. על זה דאי לטעמא דידך שדבר ברור הוא שהשתחוה לה א''כ היאך בדא תנינן ע''א וכו' ושל ישראל עד שתיעבד הא אמרת דמסתמא כיון שגמרה השתחוה לה ואפי' של ישראל תיאסר דכבר עבדה:
גמ' באומן. נכרי שעושה למכור הע''א לשוק היא מתני' ולפיכך אסורה מיד שדבר ברור הוא שכיון שגמרה השתחווה לה שחושב לפי טעותו שתסייע לו למכרה:
הגובה. גבאין שלהם הגובין מעות לשם ע''א אסור ליתן לו ואם היה מעלה מן גביית המעות שכר למדינה אע''פ שהוא גובה גם לע''א מותר ליתן לו. ותוספתא היא בריש פ''ז:
ומתניתין. נמי אמרה כן דהיכי שיש לאחרים חלק עם הע''א מקילינן בה:
גמ' כיני מתניתא. בטובה דקתני בטובת הכומרין ושלא בטובה שלא בטובת הכומרי' אבל בטובת הנכרים העובדין אותה מותר להחזיק להם איזה טובה:
חלילין של ע''א. שעשוין להמכר ולהשתכר בהן:
אסור למוכרן. דמשתכר לע''א:
אם היו מעלין שכר למדינה. הוי כשלה ושל אחרים:
אסור לשוכרן. דמעלה שכר לע''א:
משנה: 26b עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גִינָּה וּמֶרְחָץ נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְטוֹבָה וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה. הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
ביטל משמשיה. דמשמשיה טפילין לה אבל אם ביטול משמשיה ע''א אינה בטילה בביטול זה ועד שיבטלנה:
וישראל אינו מבטל ע''א. אפי' נתן לו הנכרי רשות:
ושל ישראל. בזמן שיש להנכרי שותפות בה ואין הלכה כן אלא הנכרי אין מבטל ע''א של ישראל אפי' יש לו בה שותפות:
נכרי מבטל ע''א שלו. דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש כשהן נוהגין בהן מנהג אלהות אבל אם בטלוה הרי אלו מותרין:
ושל ישראל משתיעבד. דכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים של סתר כלומר שיעבדנה שהישראל אינו עובד ע''א אלא בסתר מפני שמתיירא מהב''ד:
מתני' ע''א של נכרי אסורה מיד. דכתיב פסילי אלהיהם משפיסלו נעשה לו לאלוה:
מתני' נהנין ממנה שלא בטובה. שלא יחזיק טובה להכומרים:
היה שלה ושל אחרים נהנין ממנה. אפי' בטובת הכומרים ובלבד שלא יתן שכר:
משנה: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל מִשְּׁתֵּיעָבֵד. נָכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּן וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי. הַמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בִּיטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. בִּיטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ מְשַׁמְּשֶׁיהָ מְבוּטָּלִין וְהִיא אֲסוּרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
ביטל משמשיה. דמשמשיה טפילין לה אבל אם ביטול משמשיה ע''א אינה בטילה בביטול זה ועד שיבטלנה:
וישראל אינו מבטל ע''א. אפי' נתן לו הנכרי רשות:
ושל ישראל. בזמן שיש להנכרי שותפות בה ואין הלכה כן אלא הנכרי אין מבטל ע''א של ישראל אפי' יש לו בה שותפות:
נכרי מבטל ע''א שלו. דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש כשהן נוהגין בהן מנהג אלהות אבל אם בטלוה הרי אלו מותרין:
ושל ישראל משתיעבד. דכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים של סתר כלומר שיעבדנה שהישראל אינו עובד ע''א אלא בסתר מפני שמתיירא מהב''ד:
מתני' ע''א של נכרי אסורה מיד. דכתיב פסילי אלהיהם משפיסלו נעשה לו לאלוה:
מתני' נהנין ממנה שלא בטובה. שלא יחזיק טובה להכומרים:
היה שלה ושל אחרים נהנין ממנה. אפי' בטובת הכומרים ובלבד שלא יתן שכר:
הלכה: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד כול'. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בְּאוּמָּן שֶׁעוֹשֶׂה לִמְכּוֹר לַשּׁוּק הִיא מַתְנִיתָא. שֶׁכֵּיוָן שֶׁגְּמָרָהּ דָּבָר בָּרִיא שֶׁהִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁהִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ בְּדָא תַנִּינָן. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּיעָבֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי בעי. על זה דאי לטעמא דידך שדבר ברור הוא שהשתחוה לה א''כ היאך בדא תנינן ע''א וכו' ושל ישראל עד שתיעבד הא אמרת דמסתמא כיון שגמרה השתחוה לה ואפי' של ישראל תיאסר דכבר עבדה:
גמ' באומן. נכרי שעושה למכור הע''א לשוק היא מתני' ולפיכך אסורה מיד שדבר ברור הוא שכיון שגמרה השתחווה לה שחושב לפי טעותו שתסייע לו למכרה:
הגובה. גבאין שלהם הגובין מעות לשם ע''א אסור ליתן לו ואם היה מעלה מן גביית המעות שכר למדינה אע''פ שהוא גובה גם לע''א מותר ליתן לו. ותוספתא היא בריש פ''ז:
ומתניתין. נמי אמרה כן דהיכי שיש לאחרים חלק עם הע''א מקילינן בה:
גמ' כיני מתניתא. בטובה דקתני בטובת הכומרין ושלא בטובה שלא בטובת הכומרי' אבל בטובת הנכרים העובדין אותה מותר להחזיק להם איזה טובה:
חלילין של ע''א. שעשוין להמכר ולהשתכר בהן:
אסור למוכרן. דמשתכר לע''א:
אם היו מעלין שכר למדינה. הוי כשלה ושל אחרים:
אסור לשוכרן. דמעלה שכר לע''א:
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַחוֹצֵב צֶלֶם לָעֲבוֹדָה זָרָה. אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר. אֵין קַרְקַע נֶאֱסָר. מַתְרִין בּוֹ עַל כָּל סִיתּוּת וְסִיתּוּת. לִכְשֶׁיִּתָּלֵשׁ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. הָעוֹשֶׂה צֶלֶם לָעֲבוֹדָה זָרָה. אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר. אֵין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים נֶאֱסַר. מַתְרִין בּוֹ עַל כָּל קוּרְנָס וְקוּרְנָס. לִכְשֶׁיִּגָּמֵר לוֹקֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
את ש''מ. דכן הדין בעושה צלם לע''א בדבר שיש בו רוח חיים כגון שעושה הצלם להשים על הבהמה שהיא ע''א שלו:
אע''ג דאת אמר. אין המחובר לקרקע נאסר להדיוט משום ע''א כדאמרינן בפ' דלעיל מתרין בו בישראל זה על כל סיתות וסיתות ולכשיתלש ויהא שם ע''א עליה לוקה:
החוצב. אבן מן הקרקע לעשות צלם לע''א:
רַב אָמַר. בִּימוֹס לָא בְטִיל. הָא אִם בִּיטְּלוֹ בָטֵל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כָּאן בְּשֶׁקִּיטֵּר וְכָאן בְּשֶׁלֹּא קִיטֵּר. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן בְּשֶׁקִּיטֵּר. רַב כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרַב אָמַר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד.
Pnei Moshe (non traduit)
רב אמר בימוס לא בטיל. וקס''ד דבבימוס שאינה נעבדת עצמה מיירי אלא שנעשית להעמיד עליה ע''א והוי כמשמשי ע''א וקאמר רב דבימוס לא בטיל וכלומר דאע''ג דהנכרי ביטל הע''א עצמה ונטלה מעל הבימוס מ''מ הבימוס לא בטיל דעתיד להעמיד עליה ע''א אחרת א''נ דרב קאמר בימוס לא בטיל אע''פ שנפגם לא בטיל כשאר ע''א שנשברה דאיכא למ''ד בפרק דלעיל דבטלה מ''מ בבימוס לא איכפת ליה אע''פ שנשבר במקצת. ומדייק הש''ס הא אם ביטלו להבימוס עצמו בטל הוא כלומר מדקאמר דלא בטיל מאליו כשנפגם לפי שדעתו עוד לעבדה אלמא בימוס כע''א חשיב לה:
מחלפה שיטתיה דרב דתמן הוא אמר. לעיל בפ''ג הלכה ח' גבי ג' אבנים הן אבן שחצבה מתחילה לבימוס וכו' וקמדייק התם לר' אלעזר משמיה דרב מזו שמעת לה דהמתיך כוס לע''א נאסר מיד אע''ג דמשמשין הוי דס''ל משמשי ע''א נאסרין מיד כבימוס דמשמשיה הוי אלמא דבימוס משמשי ע''א חשיבא והכא את אמר הכין דכע''א עצמה דיינינן לה:
כאן בשקיטר. הא דרב הכא בשקיטר להבימוס ודינה כדין ע''א לענין אם ביטלה בפירוש ולעולם אם נפגמה מעצמה אסורה כדאמרן דלא איכפת ליה להנכרי בפגימת הבימוס וכאן במתני' דג' אבנים בשלא קיטר להבימוס ולא הוי אלא כמשמשיה ולפיכך דייק ר''א אליבא דרב מזו המתיך כוס לע''א נאסר מיד:
ואפי' תימר וכו'. ודחי לה הש''ס דאפ''ת דכאן וכאן בשקיטר לבימוס וכע''א עצמה היא ולא תימר כדר' אלעזר התם אלא רב כדעתיה דרב אמר מזו המיותכין לע''א נאסר מיד כצ''ל וכן אמר רב גופיה שם דע''א עצמה נאסר מיד שמעינן מהאי מתני' ורב דקאמר הכא בימוס לא בטיל הכי תידוק מיניה הא משמשין בטלו וכלומר דעל מבטל ע''א קאי דאם ביטל הע''א הבימוס לא בטיל הא משמשיה בטלו וכדתנן המבטל ע''א ביטל משמשיה והא קמ''ל דבימוס לאו בכלל משמשיה היא:
בַּר קַפָּרָא אַשְׁכָּח חַד עֶיזְקָא צָר. חַד טֲלִי אֲרָמַאי הֲוָה פְרִי בַּתְרֵיהּ. הֲוָה מָחִי לֵיהּ הֲוָה מֵיקַל לֵיהּ. הֲוָה אֲמַר לֵיהּ. רוֹק עֲלָהּ. וְהוּא לָא מְקַבֵּל עֲלוֹי. אַשְׁתִּין עֲלָהּ. וְהוּא לָא מְקַבֵּל עֲלוֹי. הָדָא אָֽמְרָה. נָכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלַּחֲבֵירוֹ עַל כַּרְחוֹ. וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ טִיב עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בִּיטּוּל לְעוֹלָם. וְתֵיעָשֶׂה כַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ וּתְהֵא בְטֵילַה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. כָּל שֶׁאִילּוּ מֵאֵילֶיהָ הִיא בְטֵילָה יִשְׂרָאֵל מְבַטְּלָהּ. וְכָל שֶׁאִילּוּ מֵאֵילֶיהָ אֵינָהּ בְּטֵילָה אֵין יִשְׂרָאֵל מְבַטְּלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אשכח חד עיזקא צר. מצא טבעת אחת ציירה ע''א עליה. חד טלי ארמאה הוה פרי אבתריה ונער אחד נכרי היה רץ אחריו ורוצה להגביה הטבעת וקדמו בר קפרא ולא הניחו להגביה והיה מכה את הנער ומבזה אותו שירוק עליו או שישתין עליו לבטלה ולא רצה לקבל ממנו לעשות כן:
הדא אמרה נכרי מבטל ע''א שלו ושל חבירו. שהרי מציאה היתה ואמר לו לבטלה וש''מ בעל כרחו נמי הוי ביטול שרצה להכריחו וש''מ והוא שיודע בטיב ע''א שלו שאחרי שראה בר קפרא שאינו רוצה לבטלה מרצונו מפני שהיה אדוק בע''א שלו ביקש להכריחו כדי לבטלה:
הדא אמרה ע''א שאבדה ביד ישראל וכו' כצ''ל. כלומר אע''פ שאבדה בעלה אם באת ביד ישראל אין לה ביטול לעולם ולפיכך ביקש שיבטל זה הנכרי קודם שתבא לידו:
ותיעשה כע''א שהניחוה עובדיה. דתנן לקמן אם הניחוה בשעת שלום בטילה וה''נ כשאבדה הנכרי תהא כמו שהניחוה עובדיה:
כל שאילו מאיליה היא בטילה. כמו התם שהניחוה מדעתם:
ישראל מבטלה. כלומר מותר הישראל ליקחה:
וכל שאילו מאליה אינה בטילה. כמו הכא דאבידה היא ושלא מדעת נפלה כשבאת ליד ישראל שוב אינה בטילה:
רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. רִבִּי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן במה. הַנָּכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלַּחֲבֵירוֹ. אֲמַר לֵיהּ. עַד דַּהֲוָה חֵיילָךְ עֲלָךְ. כֵּן אִית תַנָּיֵי תַנֵּי. הַנָּכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ. לָאו בְנִי. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בִּיטּוּל לְעוֹלָם. וְתַנֵּי כֵן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בִּיטּוּל לְעוֹלָם. רַב מַתְנֵי בְשֵׁם טַעֲמָא דְאָהֵן תַּנָּייָא אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂה֩ פֶ֙סֶל וּמַסֵּכָ֜ה. לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
בשם רב. אמר להדא מילתא דרבי הוה יתיב ומתני לר' שמעון בריה הנכרי מבטל ע''א שלו ושל חבירו:
עד דהוה חיילך עלך. בעודך בכח שלך ובילדותך את תני לנא הנכרי מבטל ע''א שלו ושל ישראל כשהם בשותפות בע''א זו ומ''ט חזרת בך:
לאו בני. לא כמו ששניתי בילדותי אלא ע''א שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם ואע''ג שיש לנכרי שותפות בה אינו יכול לבטל חלקו של ישראל:
בשם טעמא דאהן תנייא. בשמו של תנא הזה דס''ל דאין לה ביטול וקאמר טעמא דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' ושם בסתר משמע לעולם הוא שם לו בסתר דלא מהני אם מבטלו:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְבַר דְּרוֹסַיי. חוּת וּתְבַר כָּלֽ אִילֵּין צְלָמַייָא דְּגַו דֵּימוֹסִיֹן. וּנְחַת וּתְבַר כּוּלְּהוֹן פָּרָא חַד. וְלָמָּה כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁנֶּחֱשָׁד יִשְׂרָאֵל אַחֵר לִהְיוֹת מַקְטִיר עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני שנחשד ישראל אחד להיות מקטיר עליו. להצלם הזה ואין לו ביטול עולמית ולא מהני אם ישברו אם לא:
לבר דרוסיי. כך שמו רד ושבור כל אלו הצלמים שבמרחץ טבריא ושבר לכולן חוץ מאחד מהן שהניחו:
עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ בִּיטּוּל. וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּיעָבֵד לְפִיכָךְ אֵין לָהּ בִּיטּוּל. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית כָּאן לְפִיכָךְ. אֶלָּא אֵין לָהּ בִּיטּוּל וְיֵשׁ לָהּ בִּיטּוּל. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד. דִּכְתֵיב אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן. מִיָּד. וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּיעָבֵד. דִּכְתִיב אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂה֩ פֶ֙סֶל וּמַסֵּכָ֜ה וגו'. לִכְשֶׁיָּשִׂים. וְאִית דְּמַחְלִפִין לֵיהּ. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אֲסוּרָה מִיָּד. דִּכְתִיב אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ. וְשֶׁלְּנָכְרִי עַד שֶׁתֵּיעָבֵד. דִּכְתִיב אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן אֶֽת כָּל הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם שְׁמוּאֵל שָׁמַע לוֹן מִן הַדַא. אִם יָרַשְׁתּוֹ כְּשֶׁהוּא אֱלוֹהַּ בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. וְאִם לָאו אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹֽרְשִׁ֥ים אֹתָם֭ אֶת אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם. 27a רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי שָׁמַע לוֹן מִן הָדָא. לֹֽא תַחְמוֹד כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙. אַתְּ אֵין אַתְּ חוֹמֵד וְלוֹקֵחַ. אֲחֵרִים חוֹמְדִין וְאַתְּ לוֹקֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוחנן בשם ר' ינאי שמע לה מן הדא. אביטול קאי דנכרי מבטל ע''א שלו מהכא הוא דשמעינן דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת דרוש ביה הכי את אין את רשאי להיות חומד ולוקח אבל אחרי' חומדים כלומר כשהנכרי מבטלו מאלוה וחומדו ליקח לו רשאי את להיות לוקח שכבר ביטלו:
שמע לה מן הדא. יליף לה אליבי' דהאי תנא דס''ל דשל נכרי אינה אסורה עד שתיעבד מהאי קרא דכתיב אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם דמשמע אף אלהיהם לך בירושה ומותר בהנאה וכתיב התם ונתצתם את מזבחותם וגו' ואשריהם תשרפון באש הא כיצד דרוש ביה הכי אם ירשתו כשהוא אלוה שכבר עבדו באש תשרופו ואם לאו שלא עבדו אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם הרי הן לך בירושה ומותרין בהנאה:
של נכרי עד שתיעבד דכתיב אבד וגו' אשר עבדו שם. דוקא ולא דריש ליה אבד תאבדון דדברי התורה כלשון בני אדם:
ואית דמחלפין ליה. איכא תנא דפליג על תנא דמתני' ומחליף ע''א של ישראל אסורה מיד דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל משעשאו קם ליה בארור מכלל דשם ע''א עליה ונאסרה:
אשר יעשה פסל ומסכה וגו' ושם בסתר. לכשישים דבר שבסתר שיעבדו:
דכתיב אבד תאבדון. לרבות אפי' אין אתם יודעין שעבדו תאבדון מיד כאשר תמצאו ע''א שלהם:
לית כאן לפיכך. לא שייך כאן לפיכך שאין הדבר תלוי זה בזה אלא דין ביטול נשנה בפני עצמו במתני' של נכרי יש לה ביטול ושל ישראל אין לה ביטול:
ע''א של נכרי אסורה מיד לפיכך וכו'. ולקמיה משיב על זה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source